אחד ההיבטים החשובים כשבוחנים האם מוצר מספק חווית משתמש טובה הוא ההיבט של השגיאות.

עד כמה משתמש ממוצע צפוי לבצע שגיאות כאשר ישתמש במוצר, או לחליפין עד כמה המוצר מכוון את המשתמש לבצע בצורה נכונה את הפעולות ומגן עליו מפני שגיאות.

כמובן שאם המוצר שלנו הוא יחידת השיגור של פצצת אטום, נושא השגיאות הוא די קריטי.

אבל גם במוצרים יותר פשוטים ופחות הרי גורל, הנושא של השגיאות יכול להיות די מעצבן.  אולי השגיאות לא יגרמו למשתמש שלכם לירות טיל בטעות, אבל אם תהיו מספיק גרועים – המשתמש שלכם יעיף את המוצר שלכם כמו טיל…

ניקח לדוגמא מוצר שהוא דווקא לא פסגת ההי-טק, אבל בהחלט מוצר חביב: קסטה.

בילדותי לא היה מבחר אינסופי של שלגונים כמו היום. את סוגי השלגונים השונים ניתן היה למנות על 10 אצבעות.  לרוב היינו מקבלים קרטיב פשוט או שוקו-שוקו, אבל מידי פעם היינו משקיעים ומתפנקים בקסטה.

ברם, אולם

עם כל האהבה לקסטה, לשילוב הטעמים של השוקו והווניל לביסקוויט, תמיד היה גם חשש בכל פתיחה של קסטה: האם אצליח לפתוח את העטיפה מהצד הנכון ולהתחיל מהשוקו? או ששוב אצטרך לצלוח את כל החלק של הווניל לפני שאני מגיעה לשוקו הנכסף?

(חבריי אוהבי הווניל סבלו כמובן מבעיה דומה אך הפוכה)

לפני כמה ימים, במסגרת happy hour באחת החברות עמה אנחנו עובדים חילקו שלגונים.

ושם בסלסלה נתקלתי במוצר המשודרג של הקסטה.

המוצר שיחסוך לי בעתיד שגיאות לא נעימות.

כל-כך פשוט, ועם זאת כ"כ גאוני

הבנה טובה של הפרסונות והצרכים שלהם, כיתוב ברור, תמונה מתאימה למי שלא קורא, שימוש נכון בצבעים – הכל כדי להקל על ההתמצאות בממשק של המוצר.

אז עם איזה צד אתם מתחילים השוקו או הווניל?

מאפיני שימושיות טובה, שגיאות ושלגונים